תנ"ך על הפרק - שמות ב - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

שמות ב

52 / 929
היום

הפרק

לידת משה, הריגתו את המצרי, בריחתו למדין, זעקת בני ישראל ושמיעת ה' את זעקתם

וַיֵּ֥לֶךְ אִ֖ישׁ מִבֵּ֣ית לֵוִ֑י וַיִּקַּ֖ח אֶת־בַּת־לֵוִֽי׃וַתַּ֥הַר הָאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֵּ֤רֶא אֹתוֹ֙ כִּי־ט֣וֹב ה֔וּא וַֽתִּצְפְּנֵ֖הוּ שְׁלֹשָׁ֥ה יְרָחִֽים׃וְלֹא־יָכְלָ֣ה עוֹד֮ הַצְּפִינוֹ֒ וַתִּֽקַּֽח־לוֹ֙ תֵּ֣בַת גֹּ֔מֶא וַתַּחְמְרָ֥ה בַחֵמָ֖ר וּבַזָּ֑פֶת וַתָּ֤שֶׂם בָּהּ֙ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וַתָּ֥שֶׂם בַּסּ֖וּף עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃וַתֵּתַצַּ֥ב אֲחֹת֖וֹ מֵרָחֹ֑ק לְדֵעָ֕ה מַה־יֵּעָשֶׂ֖ה לֽוֹ׃וַתֵּ֤רֶד בַּת־פַּרְעֹה֙ לִרְחֹ֣ץ עַל־הַיְאֹ֔ר וְנַעֲרֹתֶ֥יהָ הֹלְכֹ֖ת עַל־יַ֣ד הַיְאֹ֑ר וַתֵּ֤רֶא אֶת־הַתֵּבָה֙ בְּת֣וֹךְ הַסּ֔וּף וַתִּשְׁלַ֥ח אֶת־אֲמָתָ֖הּ וַתִּקָּחֶֽהָוַתִּפְתַּח֙ וַתִּרְאֵ֣הוּ אֶת־הַיֶּ֔לֶד וְהִנֵּה־נַ֖עַר בֹּכֶ֑ה וַתַּחְמֹ֣ל עָלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מִיַּלְדֵ֥י הָֽעִבְרִ֖ים זֶֽה׃וַתֹּ֣אמֶר אֲחֹתוֹ֮ אֶל־בַּת־פַּרְעֹה֒ הַאֵלֵ֗ךְ וְקָרָ֤אתִי לָךְ֙ אִשָּׁ֣ה מֵינֶ֔קֶת מִ֖ן הָעִבְרִיֹּ֑ת וְתֵינִ֥ק לָ֖ךְ אֶת־הַיָּֽלֶד׃וַתֹּֽאמֶר־לָ֥הּ בַּת־פַּרְעֹ֖ה לֵ֑כִי וַתֵּ֙לֶךְ֙ הָֽעַלְמָ֔ה וַתִּקְרָ֖א אֶת־אֵ֥ם הַיָּֽלֶד׃וַתֹּ֧אמֶר לָ֣הּ בַּת־פַּרְעֹ֗ה הֵילִ֜יכִי אֶת־הַיֶּ֤לֶד הַזֶּה֙ וְהֵינִקִ֣הוּ לִ֔י וַאֲנִ֖י אֶתֵּ֣ן אֶת־שְׂכָרֵ֑ךְ וַתִּקַּ֧ח הָאִשָּׁ֛ה הַיֶּ֖לֶד וַתְּנִיקֵֽהוּ׃וַיִגְדַּ֣ל הַיֶּ֗לֶד וַתְּבִאֵ֙הוּ֙ לְבַת־פַּרְעֹ֔ה וַֽיְהִי־לָ֖הּ לְבֵ֑ן וַתִּקְרָ֤א שְׁמוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה וַתֹּ֕אמֶר כִּ֥י מִן־הַמַּ֖יִם מְשִׁיתִֽהוּ׃וַיְהִ֣י ׀ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם וַיִּגְדַּ֤ל מֹשֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל־אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מַכֶּ֥ה אִישׁ־עִבְרִ֖י מֵאֶחָֽיו׃וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת־הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ בַּחֽוֹל׃וַיֵּצֵא֙ בַּיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֔י וְהִנֵּ֛ה שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֥ים עִבְרִ֖ים נִצִּ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ לָֽרָשָׁ֔ע לָ֥מָּה תַכֶּ֖ה רֵעֶֽךָ׃וַ֠יֹּאמֶר מִ֣י שָֽׂמְךָ֞ לְאִ֨ישׁ שַׂ֤ר וְשֹׁפֵט֙ עָלֵ֔ינוּ הַלְהָרְגֵ֙נִי֙ אַתָּ֣ה אֹמֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֥ר הָרַ֖גְתָּ אֶת־הַמִּצְרִ֑י וַיִּירָ֤א מֹשֶׁה֙ וַיֹּאמַ֔ר אָכֵ֖ן נוֹדַ֥ע הַדָּבָֽר׃וַיִּשְׁמַ֤ע פַּרְעֹה֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וַיְבַקֵּ֖שׁ לַהֲרֹ֣ג אֶת־מֹשֶׁ֑ה וַיִּבְרַ֤ח מֹשֶׁה֙ מִפְּנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־מִדְיָ֖ן וַיֵּ֥שֶׁב עַֽל־הַבְּאֵֽר׃וּלְכֹהֵ֥ן מִדְיָ֖ן שֶׁ֣בַע בָּנ֑וֹת וַתָּבֹ֣אנָה וַתִּדְלֶ֗נָה וַתְּמַלֶּ֙אנָה֙ אֶת־הָ֣רְהָטִ֔ים לְהַשְׁק֖וֹת צֹ֥אן אֲבִיהֶֽן׃וַיָּבֹ֥אוּ הָרֹעִ֖ים וַיְגָרְשׁ֑וּם וַיָּ֤קָם מֹשֶׁה֙ וַיּ֣וֹשִׁעָ֔ן וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־צֹאנָֽם׃וַתָּבֹ֕אנָה אֶל־רְעוּאֵ֖ל אֲבִיהֶ֑ן וַיֹּ֕אמֶר מַדּ֛וּעַ מִהַרְתֶּ֥ן בֹּ֖א הַיּֽוֹם׃וַתֹּאמַ֕רְןָ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י הִצִּילָ֖נוּ מִיַּ֣ד הָרֹעִ֑ים וְגַם־דָּלֹ֤ה דָלָה֙ לָ֔נוּ וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־הַצֹּֽאן׃וַיֹּ֥אמֶר אֶל־בְּנֹתָ֖יו וְאַיּ֑וֹ לָ֤מָּה זֶּה֙ עֲזַבְתֶּ֣ן אֶת־הָאִ֔ישׁ קִרְאֶ֥ן ל֖וֹ וְיֹ֥אכַל לָֽחֶם׃וַיּ֥וֹאֶל מֹשֶׁ֖ה לָשֶׁ֣בֶת אֶת־הָאִ֑ישׁ וַיִּתֵּ֛ן אֶת־צִפֹּרָ֥ה בִתּ֖וֹ לְמֹשֶֽׁה׃וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ גֵּרְשֹׁ֑ם כִּ֣י אָמַ֔ר גֵּ֣ר הָיִ֔יתִי בְּאֶ֖רֶץ נָכְרִיָּֽה׃וַיְהִי֩ בַיָּמִ֨ים הָֽרַבִּ֜ים הָהֵ֗ם וַיָּ֙מָת֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיֵּאָנְח֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מִן־הָעֲבֹדָ֖ה וַיִּזְעָ֑קוּ וַתַּ֧עַל שַׁוְעָתָ֛ם אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים מִן־הָעֲבֹדָֽה׃וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹהִ֖ים אֶת־נַאֲקָתָ֑ם וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶת־בְּרִית֔וֹ אֶת־אַבְרָהָ֖ם אֶת־יִצְחָ֥ק וְאֶֽת־יַעֲקֹֽב׃וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֖דַע אֱלֹהִֽים׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי. אמרו פ"ק דסוטה ויקח ויחזור מבעי ליה אלא שעשה בה מעשה לקוחין. שמעתי מקשים ומטו בה משמיה דגברא רבא דהכתיב ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה ואמרו רז"ל שהיא הגר וא"כ ויחזור מבעי ליה. ולי הדל לק"מ דהגר בתחילה היתה פלגש ועתה לקחה לאשה ולכך כתיב ויקח דעתה קדשה וכתב לה כתובה ומאי דכתיב אחר כך ולבני הפלגשים ופירש"י דהיא הגר נשים בכתובה וקדושין פלגשים בלא כתובה וקדושין כתיב פלגשם על מה שהיתה בתחילה פלגש ועתה נהג בבניה כבני פלגש: ותאמר לה בת פרעה היליכי את הילד וכו'. פירש הרב הגדול כמהר"ר משה בירדוגו ז"ל בספר ראש משבי"ר כ"י כי בת פרעה נתנה אותו למצריות ולא רצה לינק ותלתה הדבר שהיה מצד הצנה שהיה בנהר ונתרפו שפתיו כמנהג הילדים או שיש לו איזה חולי בפיו לכן אמרה הליכי פירוש עכשיו אינו רוצה לינק לכן הוליכי אותו לביתך ותשתדלי שיתרפא ויינק אבל היא לא עשתה כן אלא ותקח האשה הילד ותניקהו מיד להראות לה כי מה שלא ינק היה מסיבת שהם מצריות ולכן לא אמר ותלך האשה כמו שאמר לה בת פרעה היליכי זהו תורף דברי הרב ז"ל ואני בעניי ארחיב קצת הדבר דבתיה נתנתו למצריות ולא רצה לינק והיתה תולה כי מחמת חולי הוא ואמרה לה מרים האלך וקראתי לך אשה מנקת מן העבריות ותיניק לך את הילד כלומר לא כמו שעלתה על דעתיך שהוא מחמת חולי אלא הטעם הוא שאינו רוצה לינק מן המצריות ואני אקרא לך מן העבריות ובודאי תניק לך את הילד. וסברה דמה שאמרה מרים אינו אמת רק אמרה כן כדי שעברית תקח שכר ההנקה ותהיה לה הנאה. ובתיה שמעה בקולה ואמרה לה לכי. וכשבאה יוכבד אמרה היליכי וכו' כמו שפירש הרב ז"ל דעדיין היא עומדת בסברתה ומה שאמרה מרים כוונה שתהנה עברית ולכן אמרה ואני אתן את שכרך. ויוכבד תכף הניקתהו לפניה להורות דצדקה מרים בדבריה שלא רצה לינק ממצרית: וירא כי אין איש. פירש רבינו אפרים ז"ל אין איש אלא נער ולא חש לו וזהו אכן נודע הדבר ס"ת נער עכ"ד. ואפשר לרמוז כי ר"ת אכן נודע הדבר אנה שהוא ר"ת אל נקמות ה' ורמז דהגם שהרגו בשם ולא חלו בו ידים נודע הדבר כלומר הדיבור. וז"ש וישמע פרעה את הדבר הזה דייקא שהרגו בדיבור כמ"ש בפני דוד ואפשר כמ"ש דהמצרי היה הרע של קין ומשה הבל ולכך הרגו. ופרעה רע של קין ונמצא דהמצרי שהרג חלק ממנו ועוד שלא יהרגנו לו עצמו ומ"ה בקש להרוג משה: מי שמך לאיש שר ושופט עלינו. אני בעניי בקונטריס פני דוד הבאתי מ"ש הרב מהרח"א ז"ל דמרע"ה היה בן ט"ו שנה. ודקדקתי דבש"ר פ"ה אמרו שהיה בן י"ב שנה ע"ש. ועתה ראיתי שם בש"ר פ"א סימן ל"א ול"ה אמרו דבן עשרים או בן ארבעים היה. ובתנחומא אמרו שם דמשה היה פחות מבן עשרים שנה דכתיב מי שמך לאיש ע"ש ועל הרב מהרח"א ז"ל קשה דנעלם מהרב ז"ל כל זה. אמנם מ"ש אני עני בפני דוד יאמר נא לדעת מ"ד דבן י"ב שנה היה: ויתן את צפרה בתו למשה. צפורה מלא גימטריא משה הבל עם הכולל דצפורה היא תאומת הבל ובשביל תאומה זו הרגו קין להבל. ויתרו היה הטוב שבקין ובא לתקן לתת התאומה למשה שהוא הבל כמו שכתב רבינו האר"י זצ"ל וכפי דבריו יכון הרמז האמור: וימת מלך מצרים וכו'. הרב הגדול מהר"י רוזאניס ז"ל בספר הבהיר פרשת דרכים פירש דסברו דע"י רבויים יצאו מהרה מהשעבוד ועתה בראותם שנצטרע מלך מצרים והיו שוחטים ק"ן תינוקות בבקר וק"ן תינוקות בערב אם כן חלף הלך הרבוי וצריך קושי השעבוד למהר הגאולה לכן ויאנחו בני ישראל מן העבודה זהו תורף דברי הרב ז"ל בקיצור ויש להרחיב קצת כי ה' אמר אל יעקב אע"ה אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם והכונה אל תירא כי שנות השעבוד רבים כי לגוי גדול אשימך שם וע"י הרבוי יתקצרו שני גלותם. ועל כן גדל מאד צער ישראל מראות ברע שחיטת התינוקות דאזדא לה הבטחת הקב"ה שהבטיח ליעקב אע"ה. והם לא ידעו שהתינוקות הנשחטים היו רשעים גמורים. ודרך הלציי ז"ש אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. אל תסתכל בק"ן ק"ן תינוקות הנשחטים. אלא במה שיש בו דנפשם לא מטוהרה והיו רשעים גמורים: וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים. אפשר במ"ש במדבר רבה פ"ג שנגאלו ממצרים שלא היה בהם זנות וז"ש וירא אלהים את בני ישראל שהם בני ישראל כשרים ומיוחסים ולא יש שום פסול בהם וידע אלהים כי גם הזכרים לא חטאו ולכן גאלם ובתרגום המיוחס ליונתן פירש וירא אלהים ששבו בתשובה בצנעא. ודרוש וירא אלהים עד"ש הכתוב וירא אלהים כי שבו מדרכם וידע אלהים כי שום א' לא ידע בתשובת חבירו. ואפשר דז"ש ועתה הנה צעקת ב"י אין ועתה אלא תשובה כמשז"ל ולכן הנה צעקת ב"י באה אלי:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך